האם מותר להעלות תמונות יפות שלי לפייסבוק?

שלום לך,

וכל הכבוד על הבירור. שאלתך אקטואלית ומובנת.
הלוואי ואת לא, אבל בני נוער רבים חיים בעידן הפייסבוק. לכל אחת יש שם בוק פרטי, והיא סופרת את כמות המהממת שכתבו לה. זה מאד מבלבל. נותן לגיטימציה רבה להדגשת המראה, ובפועל (כמעט) כל אחת יכולה להיות דוגמנית בקלות.

למה לא בעצם?

מעבר לכל שאלה הלכתית, אני חושבת שיש פה פספוס עצום.
פספוס של הכשרון שהעניק לך הקב"ה.
היופי, זה הדבר הכי חשוב שיש בך?
אני בטוחה שיש לך עוד המון כשרונות ויכולות שיכולים לבוא ליידי ביטוי בעולם.
ושתדעי לך שכולנו מחכים לזה. מחכים לטוב שתוסיפי פה.

אנו חיים בעולם כל כך חסר. כמה צריך חסד, נתינה, קירוב לבבות, יצירת חברה מתוקנת, התקדמות מדעית רפואית. בכל תחום יש כל כך הרבה מה לעשות. עשיה שתהפוך את העולם למקום טוב יותר. שתקדם אותו.
גיל הנעורים זהו בדיוק הזמן בו מכוונים את חיצי המטרה הכי רחוק שאפשר. אני רוצה לשנות את העולם!! לא פחות..
אז דוגמנות? זו הדרך?
דווקא זה מושך את החברה להסתכלות שטחית רדודה על החיים. בטח שלא מקדם אותה.

אני עדיין בכלל לא מדברת פה על הפן ההלכתי, אלא על ההסתכלות על החיים.
העולם המערבי סוחף אותנו עמוק לתוך הדגשת המראה, לראיה שטחית, ללא הפעלת מחשבה. לסיפוקים מידיים, חטטנות, יצריות. חשיבה על האני, ועל ההיום בלבד כאילו אין מחר.
אל מול זה עומד האדם החושב. יש לו מטרה בעולם, הוא בעל ערכים, בעל גבולות. יש לו אחריות כללית על החברה בה הוא נמצא, על קיומו של העולם.
זה נשמע כבד, ואת גם עדיין צעירה, אבל תנסי לחשוב על זה טיפה. לאיזה כיוון את נוטה, מה מכתיב את חייך.
מה חשוב לך בחיים, למען מה את חיה. מי משרת את מי בעולם. מה חשוב יותר, את עצמך, או הנצח של עם ישראל? האם הכל סובב סביבך או שאת בורג אחד שצריך למלא את תפקידו שלו היטב למען הכלל?

כדאי לנתב את הכוחות שבך כך שישפיעו טוב. תשאפי ליצור חותם ערכי מהותי בעולם.
אז זה כיף לקנות בגדים, ויופי זה דבר חשוב. אך יש דברים חשובים ממנו לאין ערוך. וכשחושבים על עיסוק לחיים, או אפילו תחביב לשעות הפנאי, יש לעשות זאת מתוך ראיה עמוקה. הזמן קצר, והמלאכה מרובה. צריך לחשוב היטב, לקבוע סדרי עדיפויות, ולשאוף לחיים מתוך אידאל ומשמעות.

תאמרי, מה עם הרצונות הפרטיים, החלומות?
וודאי שיש להם מקום בעולם. היהדות היא הרי בעד החיים, רוצה אותם. מטרתה היא להעשיר אותם ולא לדכא. היא לוקחת את חיי המעשה ומוסיפה להם את מימד הקדושה. זאת באמצעות שילוב של קודש וחול. שילוב זה הוא מלאכה מחשבת ממש. זה משהו שקשה להגדיר אותו, קשה לקבוע עבורו חוקים, וקשה לאכוף אותו. לפעמים מרגישים את התוצאות רק במבט לאחור, רק לאחר פרספקטיבה של זמן.
על כן, בשל המורכבות, בשל החבל הדק עליו אנו מהלכים, עלינו להבטיח את הדרך בצורה הטובה ביותר. זה אומר לקיחת סיכונים/ניסיונות מחושבים, אחראיים.

עיסוק בדוגמנות, גם אם צנועה, יכול להוביל למדרון חלקלק. למשהו שקשה מאד לבקר אותו ופשוט נשאבים לתוכו. על אף שדרכה של היהדות היא ו"חי בהם", כלומר היהדות מעודדת כל אדם לממש את תכונותיו בעולם המעשה, אף על פי כן, פה לדעתי אנו מגיעים לתחום שבו עובר הגבול. זהו האיזור שקשה יותר לפעול בו מתוך ראיה תורנית, מתוך אמת התורה. אני לא אומרת שזה בלתי אפשרי. יכול להיות שכן. אך כגודל הניסיון, כך מנגד צריכים להיות מטענים אדירים של קדושה. כמו איזה לוליין שהולך על חבל. הוא עושה משהו מאד מסוכן, אך כדי להבטיח את שלומו, הוא עבר שעות של אימונים, פיתח שרירים השומרים על שיווי משקל. הוא מודע לסכנות, יודע איך להתמודד עם כל מצב.

דוגמנות הרי זה לא לעמוד מול המצלמה ולדפוק פוזות. זה לא טכני. יש לזה אמירה, והשפעה רבה על הנשמה ועל חיי הרוח.
אנו שואפים באמת ובתמים לדון כל אדם לפי מעלת נשמתו, ומידותיו. כמה סיפורים שמענו על ההטעיה שגורם מראה העיניים. הלוואי והיינו מצליחים להסתכל היישר אל תוך הנשמה שבכל אחד. אבל אנחנו לא. אנחנו נמצאים כל הזמן בקונפליקט הזה ומנסים ללכת בכיוון אחד. בכיוון של המטרה, במגמה החיובית של הסתכלות פנימית.
העיסוק בדוגמנות וודאי לא מקדם אל המטרה הזאת. אחרי הפעולות נשמכים הלבבות. ככה זה. אי אפשר להפריד בין הגוף לנפש. ואם גם ככה קשה, אז כדאי להגביר את הקושי?
כמו שאיזה בחורה שעושה דיאטה תלך לעבוד עכשיו במאפיה.. אז דיאטה לא כולן צריכות לעשות, אבל עבודה נפשית פנימית צריך לעשות ולהגדיל כל הזמן.

ברוחניות, גם עמידה במקום משמעה נסיגה לאחור. אז איך אפשר מבחירה לגרום לעצמנו לקשיים? אני לא חושבת שאפשר להסתכל על זה כעל אתגר. אנו בני אדם, ולנצח נהיה תלויים במראה העיניים. כל אחד בדרגתו. אי אפשר לגבור על זה ב100%, ולכן, תוספת הסיכון משמעה כישלון, או לכל הפחות מניעת התקדמות. שכאמור זהו גם כישלון.

מעבר לכך, מזה דוגמנות בצניעות? צניעות זה מושג לא כמותי. אז הבגד צנוע. והמבט? וזווית הצילום? מאד קשה ליצור משהו טהור לגמרי. אנחנו מושפעים מהעולם החילוני. וודאי שבתחום הזה, ההשפעה הרסנית וצריך כוחות עצומים בשביל לדעת לשים את המסננת הנכונה.

בכלל, כל הסיטואציה נשמעת לי לא טבעית. אולי זה ישמע לך כמו איזה פשקוויל אבל, בת ישראל צריכה להרגיש מבוכה כאשר כל עם ישראל צופה בתמונות שלה. גם אם אלו תמונות צנועות. לא ככה? מבינה על מה אני מדברת?

אני רוצה להוסיף פה עוד נקודה שקשורה לעולם הפרסום מנקר העיניים.
כל העולם הזה מבוסס על אהדת הקהל. אם אוהבים אותי אני טוב. אם לא אוהבים אז כנראה שאני לא טוב. יש כאן ראיה מעוותת. האדם מעריך את עצמו לפי מה שכתבו עליו בעיתון. זה מסוכן.
מצד אחד זה עלול למחוק את ההערכה העצמית של הבנאדם לעצמו, שנובעת מהעובדה שהוא מכיר במעלותיו שלו. כי הוא הרי זקוק לאהדת הקהל. מצד שני, כשיש אהדה מסחררת קשה להכיל אותה. זה עלול ליצור גאווה. נסי לדמיין מאות אנשים מריעים לך. איך מתמודדים עם כזה דבר? לא כ"כ פשוט.

מה שאני רוצה לומר בפשטות זה שאת לא צריכה אישור לכך שאת יפה מכל מי שיצפה בתמונותיך. תכירי במעלותייך לבד, במתנות שהקב"ה העניק לך. את צריכה שיהיה לך את הביטחון בעצמך. בבנאדם שבך, באישיות שלך, ולא לרצות כל הזמן לקבל את הביטחון הזה מאנשים אחרים, ועוד על סמך מראה בלבד.
התנהגי בענווה. כמה זה מעצבן שאיזה חברה עשירה כל היום מדברת על כסף ועל מה קנו לה. ככה גם עם היופי. מתנות שמים כאלה הן גם ניסיון. צריך לחשוב איך משתמשים בהם בצורה הנכונה.

לסיום, אני רוצה להזכיר לך את מה שוודאי את יודעת והוא שלא משנה כמה את מהממת, בסופו של יום, מה שיוביל את חייך זה האישיות שלך. לפי זה אנשים יעריכו אותך, לפי זה יבחר בך בן זוגך, ולפי זה תתקבלי לעבודה.
על כן, נצלי את התקופה הזאת לבניין המידות, לעבודה פנימית על עצמך.
בעז"ה מתוך התקדמות יומיומית, וחיים של קדושה תמשיכי להיות עובדת ה' יפה מבפנים ומבחוץ.

בהצלחה,
מעיין
maayanett@gmail.com